זרזים
פלדיום או תרכובות שלו משמשים כזרזים שמאיצים תגובות כימיות בלי להיצרך במאזן הכולל של התגובה.
פלדיום הוא יסוד כימי שמספרו האטומי 46 וסמלו Pd. הוא נמצא במחזור 5, קבוצה 10 ובבלוק d. מצבו הייחוסי בטמפרטורת החדר הוא מוצק, ותצורת האלקטרונים שלו היא [Kr] 4d10.
אכלוס תת-הרמה d משפיע ישירות על הכימיה של פלדיום. הקרבה באנרגיה בין אלקטרוני s ו-d מאפשרת מצבי חמצון שונים, יצירת קומפלקסים ופעילות קטליטית מגוונת.
תצורת האלקטרונים של פלדיום היא [Kr] 4d10. כאשר אלקטרונים אובדים או מסתדרים מחדש בתרכובות, משתנה אכלוס אורביטלות d, ולכן יכולים להשתנות צבע, מגנטיות, קשרים כימיים ותגובתיות.
הצורות הכימיות החשובות של פלדיום כוללות את המתכת, סגסוגות, תחמוצות, הלידים וקומפלקסים. האנרגיות הקרובות של אלקטרוני s ו-d מאפשרות כמה מצבי חמצון, וליגנדים יכולים לשנות בבירור צבע, מגנטיות ותגובתיות.
המצב הפיזיקלי הייחוסי בטמפרטורת החדר הוא מוצק. הצפיפות המופיעה היא 12.02 g/cm³. נקודת ההתכה היא 1 828 K (1 555 °C). נקודת הרתיחה היא 3 236 K (2 963 °C). לחץ, טוהר, מבנה גבישי ואלוטרופים יכולים לשנות ערכים נמדדים, ולכן תנאי המדידה הם חלק חשוב מקריאת הנתונים הפיזיקליים.
בפועל, פלדיום מופיע ביישומים כגון זרזים, אלקטרוניקה ומחקר אגירת מימן. התכונה המנוצלת יכולה להגיע מן היסוד הטהור, מסגסוגת, מתרכובת או מאיזוטופ מסוים, ולכן חשוב תמיד להבחין בין היסוד לבין הצורה הכימית שמשמשת בפועל.
פלדיום או תרכובות שלו משמשים כזרזים שמאיצים תגובות כימיות בלי להיצרך במאזן הכולל של התגובה.
בתחום אלקטרוניקה, פלדיום שימושי בזכות תכונות חשמליות או אלקטרוניות שמאפשרות הולכה, אחסון מטען או תגובה מבוקרת לאור ולשדות חשמליים.
פלדיום וחומרים המבוססים עליו יכולים לקלוט כמויות משמעותיות של מימן ולכן נחקרים כמערכות לאגירה הפיכה.
פלדיום נמצא במחזור 5 ובקבוצה 10. היסודות הסמוכים המוצגים כאן הם: קובלט; ניקל; נחושת; רודיום; כסף; אירידיום; פלטינה; זהב. המיקום הזה מאפשר להשוות ישירות גודל אטומי, אנרגיית יינון, מצבי חמצון ומגמות בקשרים כימיים עם יסודות קרובים בטבלה המחזורית.
הערכים מתארים את היסוד או את האטום הנייטרלי כאשר הדבר רלוונטי. נתונים פיזיקליים עשויים להשתנות עם האלוטרופ, הלחץ, הטוהר ותנאי המדידה.
גילוי פלדיום מזוהה עם עבודתו של ויליאם הייד וולסטון. התצפית הראשונה, הבידוד של דגימה טהורה והקביעה של המספר האטומי המודרני לא התרחשו בהכרח באותו זמן, ולכן להיסטוריה של היסוד יש כמה שלבים.
המשקל האטומי התקני הרשום של פלדיום הוא 106.42(1). ערך זה משקף את הרכב האיזוטופים בחומרים טבעיים על פני כדור הארץ, ולא את המסה של אטום יחיד מסוים.
לפלדיום יש לפחות איזוטופ יציב אחד. לכל האיזוטופים אותו מספר פרוטונים ולכן אותה זהות כימית, אך מספר שונה של נייטרונים ומסה אטומית שונה.
הסכנות הקשורות לפלדיום תלויות בצורה הכימית, במינון ובדרך החשיפה. היסוד החופשי, היונים והתרכובות שלו יכולים להיות שונים מאוד בהשפעתם הביולוגית והסביבתית, ולכן יש לבדוק נתוני בטיחות לחומר שבו מטפלים בפועל.