מוליכים למחצה
גליום משמש במוליכים למחצה ובמיקרואלקטרוניקה כאשר ניתן לשלוט באמצעותו בהולכה, בפער האנרגיה או בתגובה לאור.
גליום הוא יסוד כימי שמספרו האטומי 31 וסמלו Ga. הוא נמצא במחזור 4, קבוצה 13 ובבלוק p. מצבו הייחוסי בטמפרטורת החדר הוא מוצק, ותצורת האלקטרונים שלו היא [Ar] 3d10 4s2 4p1.
אכלוס תת-הרמה p משפיע ישירות על הכימיה של גליום. הקרבה באנרגיה בין אלקטרוני s ו-d מאפשרת מצבי חמצון שונים, יצירת קומפלקסים ופעילות קטליטית מגוונת.
תצורת האלקטרונים של גליום היא [Ar] 3d10 4s2 4p1. כאשר אלקטרונים אובדים או מסתדרים מחדש בתרכובות, משתנה אכלוס אורביטלות d, ולכן יכולים להשתנות צבע, מגנטיות, קשרים כימיים ותגובתיות.
הצורות הכימיות החשובות של גליום כוללות את המתכת, סגסוגות, תחמוצות, הלידים וקומפלקסים. האנרגיות הקרובות של אלקטרוני s ו-d מאפשרות כמה מצבי חמצון, וליגנדים יכולים לשנות בבירור צבע, מגנטיות ותגובתיות.
המצב הפיזיקלי הייחוסי בטמפרטורת החדר הוא מוצק. הצפיפות המופיעה היא 5.91 g/cm³. נקודת ההתכה היא 302.9 K (29.76 °C). נקודת הרתיחה היא 2 673 K (2 400 °C). לחץ, טוהר, מבנה גבישי ואלוטרופים יכולים לשנות ערכים נמדדים, ולכן תנאי המדידה הם חלק חשוב מקריאת הנתונים הפיזיקליים.
בפועל, גליום מופיע ביישומים כגון מוליכים למחצה, נוריות LED ומכשירי מדידה. התכונה המנוצלת יכולה להגיע מן היסוד הטהור, מסגסוגת, מתרכובת או מאיזוטופ מסוים, ולכן חשוב תמיד להבחין בין היסוד לבין הצורה הכימית שמשמשת בפועל.
גליום משמש במוליכים למחצה ובמיקרואלקטרוניקה כאשר ניתן לשלוט באמצעותו בהולכה, בפער האנרגיה או בתגובה לאור.
תרכובות מוליכות-למחצה המכילות גליום יכולות לפלוט אור בעת רקומבינציה של נושאי מטען, ולכן הן שימושיות בנוריות ובאופטואלקטרוניקה.
בתחום מכשירי מדידה, תכונה חשמלית, מגנטית, אטומית או תרמית של גליום מנוצלת כדי ליצור ייחוס מדויק או להמיר שינוי פיזיקלי לאות מדיד.
גליום נמצא במחזור 4 ובקבוצה 13. היסודות הסמוכים המוצגים כאן הם: אלומיניום; צורן; אבץ; גרמניום; קדמיום; אינדיום; בדיל. המיקום הזה מאפשר להשוות ישירות גודל אטומי, אנרגיית יינון, מצבי חמצון ומגמות בקשרים כימיים עם יסודות קרובים בטבלה המחזורית.
הערכים מתארים את היסוד או את האטום הנייטרלי כאשר הדבר רלוונטי. נתונים פיזיקליים עשויים להשתנות עם האלוטרופ, הלחץ, הטוהר ותנאי המדידה.
גילוי גליום מזוהה עם עבודתו של לקוק דה בואבודרן. התצפית הראשונה, הבידוד של דגימה טהורה והקביעה של המספר האטומי המודרני לא התרחשו בהכרח באותו זמן, ולכן להיסטוריה של היסוד יש כמה שלבים.
המשקל האטומי התקני הרשום של גליום הוא 69.723(1). ערך זה משקף את הרכב האיזוטופים בחומרים טבעיים על פני כדור הארץ, ולא את המסה של אטום יחיד מסוים.
לגליום יש לפחות איזוטופ יציב אחד. לכל האיזוטופים אותו מספר פרוטונים ולכן אותה זהות כימית, אך מספר שונה של נייטרונים ומסה אטומית שונה.
הסכנות הקשורות לגליום תלויות בצורה הכימית, במינון ובדרך החשיפה. היסוד החופשי, היונים והתרכובות שלו יכולים להיות שונים מאוד בהשפעתם הביולוגית והסביבתית, ולכן יש לבדוק נתוני בטיחות לחומר שבו מטפלים בפועל.